יום שני, 26 במאי 2008

אני אוהבת אותם מכוערים


טוב גמר ליגת האלופות התקיים שבוע שעבר עושה רושם שלא היה אירוע בינלאומי שעו"ד שימון מזרחי לא מכהן בחבר הנאמנים שלו שנכתב עליו כל כך הרבה בעיתונות בעברית, אבל לי לא היה כל כך מה לכתוב עליו. אחרי התלבטויות קשות הבלוג החליט לתמוך בכמעט כל ליבו באברם כי עם כל הכבוד מספיק קשה לנו אם הדאבל של בית"ר, לא צריך גם אחד של הקונגלמט ממנצסטר. לא שזה בא בקלות לתמוך באברם, שפרט לזה שהוא היה פעם שכן של ההורים, הוא גם מייצג טוב של הגועל ששולט בספורט הישראלי בפרט ובמדינה בכלל. מצד שני במנצסטר משחק כנראה השחקן הכי מגעיל שלא לבש חולצה בצבע צהוב.
הסיבה שבסוף לא התבאסתי מהניצחון של מנצסטר יותר מדי היא העובדה שביונייטד בכל זאת משחק שחקן אחד שאני ממש אוהב- קרליטו טבז. ואחרי המשחק ההרואי שלו בגמר שלא כלל שום מהלך כדורגל טוב אבל כמה רגעי WWF קלסיים.
לפני כמה ימים שצפיתי בגרסה הלבנטינית של טבז (מינוס ההשקעה והלחימה) חשבתי למה אני כל כך אוהב את טבז(ושונא את רונאלדו) ואפילו כלפי רובן עובד, שלכאורה יש לי את כל הסיבות לשנוא אותו (מגיע ממכבי, לא רציני, לא עושה הגנה, ובאופן כללי הוא מותיר שום של מטומטם לא קטן) , אני מרגיש אמפתיה לא מוסברת. הסיבה היא פשוטה הם מכוערים, וכמה שלא אתאמץ לשנוא ממש שחקנים מכוערים אני לא יכול.
כמו שעל פסל החירות כתוב "הביאו לי את העייפים והמכוערים" כך אני רוצה שיביאו לי את המכוערים והדחויים. אני לא מסוגל לאהוב ולהזדהות עם שחקני פלסטיק כמו בקהאם, רונאלדו, גרשון ודומיהם. אני לא עשיתי לייזר ואין לי חזה חלק, זוהר כוכבים אף פעם לא עשה לי את זה, שחקנים שנראים כאילו יכלו לזיין דוגמניות בלי קשר למלא כסף שהם עושים מוציאים ממני רק דברים רעים. כי גם אם הייתי מוכשר ומתמיד בקריירה הספורטיבית שלי אז לא הייתי נראה כמוהם. מצד שני למישהו מכוער ברמות כמו טבז שמצליח, אני מפרגן שיצא עם כמה שיותר דוגמניות שהוא יכול שיעשה את זה גם בשבילי. עם אפשר גם שיפתח תחביב לטיפה המרה-שיעשה את זה בשביל כל המכוערים האלכוהוליסטים בעולם. אפילו בקבוצה מגעילה.

אין תגובות: