מצא את ההבדלים(היה מגניב פעם)

תסתכלו טוב על התמונות למעלה. אני לא חושב שיש דרך פשוטה להראות את ההבדל בין שנות ה70 להיום.

מצד אחד: פוסטר של סרט פורנו שבו נראה שחיין משופם שלא גילח את בית השחי מצולם עם 7 מדליות בספידו קטנטנים שמאפשרים לקבוע האם הוא נימול.

מצד שני: שחיף מחייך שנראה כמו פרסומת לאקי"ם שמצטלם גאה עם המדליות שכנראה זכה בהם בתחרות בסניף המקומי כנראה לבוש בחלק התחתון של הבגד שחייה שגורם לירכיים לצוף.

ועכשיו עוד מצפים מאיתנו להעריץ את היצור הזה משמאל.

אם שואלים אותי את מי אני מעדיף אני לוקח את העליון בכל יום נתון (וזה עוד בלי קשר לקטע היהודי)

כבר לא מקום ראשון אבל לפחות אני לא מודאג מסיינט לואיס

הקאבס הפסידו יותר מוקדם לפלורידה בבית אם מילווקי ינצחו בבית את יוסטון בבית כבר לא נהייה במקום הראשון בNL מרכז אחרי שהיינו שם רצוף מתחילת מאי. אבל אני במסגרת הניסיונות הבלתי מתפשרים שלי לנסות ולא ליפול למרה שחורה מנסה למצוא את הנקודה האופטימית מתעקש ולא להיות מודאג יותר מסיינט לואיס. והרי הסיבות:

• כי מילווקי הם הקבוצה הכי חמה במייג'ורס בחודש האחרון וכל מי שלפגע שם בהתקפה בחודשיים הראשונים של העונה פתאום מתחיל לפגוע.
• כי מאז שסיסי סבאטתייה עבר למילווקי הוא הגיש 3 קומפליט גיימס רצופים.
• כי הארדן מאז שהגיע לקאבס אמנם נראה מצוין. אבל בגלל הרצון לעשות את הדבר הנכון ולשמור את אותו על 90 זריקות לפתיחה כדי שחס וחלילה לא יפצע הוא לא עבר 6 אינינגים באף אחד מהם. ש2 מהם (כולל היום) נהרסו ע"י הבולפן שהיה צריך להכנס מוקדם מדי למשחק.
• כי עד שנראה שמארמול אולי מצליח קצת להתייצב אחרי התקופה הקשה שלו(והוא עדיין לא נראה טוב ממש, אבל לפחות לא חוטף בראש) אז קרי ווד נכנס לDL בגלל שלפוחית באצבע (מה את הסיבה הדפוקה הזאת? לפחות היה מביא איזה פציעה בכתף שנדע שהוא גמור במקום הסאגה שעכשיו תלווה אותנו כל העונה) מה שמוציא לחלוטין את היציבות של הבולפן שלנו. אותו בולפן שאמור להיות היתרון המרכזי שלנו על מילווקי.
• כי ההתקפה שלנו נראת גרוע מאז שסוריאנו נפצע. וגם כשהוא חזר הוא נראה ממש גרוע (היום 0-5 2K, GIDP ).
• כי בזמן שסוריאנו נפצע לו עשה יותר מדי משחקים עם הליינאפ ופוקודומי יצא לגמרי מהאיזון, וגם סוטו ודהרוסה נחלשו.
• כי אראמיס רמירז נמצא בסלאמפ נוראי בשבועיים האחרונים.
• כי המטס התחילו לשחק בשבועיים כמו שכולם הפחידו אותנו ואמרו שהם ישחקו בפברואר. ופתאום איתם ועם הפיליז כבר לא בטוח כל כך שהווילד קארד יגיע מהבית שלנו.
• כי יש לי מבחן ביום חמישי שאם אני אמשיך בקצב הזה אז אני בדרך הבטוחה להכשל בו, ועדיין אני לא מוצא אנרגיה ללמוד אליו. מה שאומר שלמרות הכל אני לא אצא בסוף השנה עם תואר שזה אמנם אולי בטווח הארוך לא נורא אבל עדיין מדאיג אותי מאוד.
• כי כבר סוף יולי. ובדיוק כמו העונה של הקאבס הקיץ שנראה כל כך מבטיח באפריל/מאי התגלה כמרחץ זיעה וגועל, ואוגוסט נראה אפילו יותר גרוע.
• כי עושה רושם שהפועל בדרך לעוד עונה מסריחה.
• כי המעבר לירושלים מתקרב, והוא עדיין לא פחות מאיים.
• כי סנופ לא יגיע לארץ. מה שאומר ששוב מקיץ שנראה מבטיח שוב נשארנו בלי אף הופעה שווה.
• כי למרות שבחודשים האחרונים כבר חשבתי שאני מספיק יציב ואני לא צריך פגישה שבועית עם הפסיכולוגית אז השבוע היא היתה בחופשה וגליתי שאני ממש צריך את הפגישה השבועית הזאת בשביל להתנהל כמו שצריך. מה שקצת מפחיד אותי לקראת העתיד.
• וגם כי סיינט לואיס הוכיחו שלפחות בדבר אחד צדקתי ושהם לא יכולים לנצח באופן קבוע קבוצות טובות ואחרי שהם הפסידו לנו סדרה אצלם לפני האולסטאר הם חטפו השבוע סוויפ ביתי (של 4 משחקים) ובסופ"ש הזה לחטוף בראש מהמטס. ואולי באמת לצאת מהמירוץ (זה היה יותר רלבנטי אם לא היינו מפסידים 2 משחקים בבית לפלורידה).

אז כן כמו שראיתם אני לא מודאג, לפחות לא מסיינט לואיס.

GO CUBS GO! לפחות רדנקו עושה קצת טוב על הלב.

סיכום חצי- כללי

טוב כמו שהבטחתי אני אנסה לסכם בערך את מה שהלך בליגה עד עכשיו. אין לי כוונה לבחור מצטיינים כי: א' זה לא מעניין. ו ב' כל עוד הם לא משחקים בקאבס מצידי שכל אחד מהם ישבור את הרגל (או את הביצה ) אני כן אנסה לנתח כמה נקודות ששמתי לב אליהן. ואתמקד קצת יותר בNL CENTRAL .

צריך תקרת שכר?

3 הקבוצות עם הפיירול הכי נמוך(פלורידה, טמפה ואוקלנד) נמצאות במרחק של פחות מ5 משחקים מהפלייאוף. אחת מהן(טמפה) מחזיקה במאזן הכי טוב בליגה ונמצאת 7 משחקים לפני היאנקיז. מילווקי עם פיירול בינוני מינוס הביאה בטרייד דדליין את סיסי סבאתטייה במטרה ללכת עד הסוף השנה .לפני חודש חשבו שסיסי ימצא את עצמו או באחת הקבוצות העשירות מהAL מזרח, בקאבס או באיינג'לס. ולא בקבוצה שלא יכולה לשלם לו חוזה כמו שהוא דורש בשנה הבאה.
האם כל הדיבורים על כך שתקרת השכר הרסה את השוויוניות היו לא נכונים? ובכן לא. אמנם יכול להיות שהשנה סוף סוף הרד סוקס או היאנקיז לא יהיו בפלייאוף, ובמקומן תהיה טמפה. אבל למרות היתרון שלהם לא הייתי חותם על זה עדיין. גם טמפה בסוף לא ילכו לשום מקום ואוקלנד בעצמם לא בונים על השנה כפי שניתן להסיק מהטרייד של הארדן. מצד שני בהחלט קבוצות למדו איך להתמודד עם הכסף הגדול של הקבוצות העשירות ובעזרת ניהול נכון ליצור קבוצות תחרותיות בפיירול הגיוני. טמפה היא הדוגמה האידאלית לכך. הם החתימו השנה את אוון לנגורייה להארכת חוזה של 6 שנים לפני שהוא שיחק 5 משחקים במייג'ורס ובינתיים זאת נראת החתמה מצוינת. הם דאגו גם לתת חוזים יפים לרוב הפיצ'רים הצעירים שלהם. ונראה שכך מועדונים ינהגו בהמשך ויחתמו פשוט שחקנים מבטיחים להארכות חוזה יפות כדי למנוע מהם להגיע לפרי אייג'נסי ולקבל שם את הכסף הגדול. מעניין לראות לאן המגמה הזאת תתפתח.

השפעת הסטרואידים ומי המטומטם שקובע ביתיות במשחק ראווה?

הנושא הכי מדובר בפגרת החורף לא היה טרייד רציני (למרות שסנטנה, הפיצ'ר הכי דומיננטי בשנים האחרונות עבר קבוצה) אלא כל ספיחי סקנדל הסטרואידים שנראה שהגיע לשיא עם שבירת השיא של ברי בונדס בשנה שעברה. אחרי פרסום דו"ח מיטשל עבר הפוקוס לרוג'ר קלמנס מסתבר שמי שנחשב לפיצ'ר הטוב ביותר של 50 השנה האחרונות נהג לקחת הורמוני גדילה ודברים אחרים לפחות משנת 97, מה שמסביר איך הוא נשאר ביכולת שיא גם הרבה אחרי גיל 40. אני אישית קצת הופתעתי מטיפול התקשורת בפרשה, צפיתי שיחליקו לו את זה- בכל זאת בניגוד לבונדס, שהוא כושי(וכמה שהחברה האמריקאית היא פולטיקלי קורקט היא עדיין גזענית) אנטיפט, מדובר כאן בפיצ'ר לבן שהוא הסטריאוטיפ של האמריקאי מערי השדה במרכז אמריקה ונוסף על כך הוא שיחק בבוסטון ב86 ולקח אליפיות עם היאנקיז ויכל להיבחר לראש עיר ביוסטון. האמת שירדו עליו חזק, בעיקר כי הוא מטומטם וניסה להכחיש הכל (בניגוד לפטיט, שהודה ועושה רושם שכבר שכחו לו את זה) ולכן הסתבך בשימוע בקונגרס(וגם התפרסמו כל מיני ידיעות ביזאריות שהוא הזריק גם לאשתו HGH) ועושה רושם שגם הוא וגם בונדס יהיו צריכים לשלם כניסה אם הם ירצו לבקר בHOF בקופרסטאון למרות שהרקורד של שניהם לפני 96 אמור היה להספיק בשביל להכניס אותם לשם.

אבל לא קלמנס הוא העניין. העניין הוא שעושה רושם שבאמת הפסיקו לקחת סטרואידים. רואים את זה בירידה בכמות ההומראנים ואחד הדברים הכי דרסטיים שאפשר לשים אליהם לב השנה וקשור לכך הוא העובדה שהרבה יותר קבוצות ביתיות מנצחות.

מה קשור ניצחונות ביתיים לסטרואידים? ובכן מסתבר שזאת לא תאוריה רק שלי אלא כבר כל מיני מקורות בתוך הקבוצות הזכירו את זה. בייסבול משחקים כל יום וקבוצה שנמצאת במסע משחקי חוץ מסיימת לפעמים משחק בסביבות 11 בלילה וצריכה לטוס עוד באותו לילה כמה שעות לעיר אחרת ולשחק כבר למחרת בצהריים. מסתבר שבשנים עברו קבוצות נהגו לתת לשחקנים כל מיני תכשירים ע"מ להתגבר על העייפות במסעות החוץ שהשנה הן נמנעות לתת מחשש שיתפסו על חומרים לא חוקיים. זה גורם שאחוז הקבוצות הביתיות שמנצחות את המשחק הראשון בסדרה עולה משמעותית משנה שעברה (הנתון פחות משמעותי כשקבוצת החוץ חוזרת מיום מנוחה מה שתואם לתאוריה). ושבאופן כללי קבוצות השנה מחזיקות במאזני בית מצוינים (הקאבס, בוסטון וטמפה מחזיקות מאזני בית מצויינים ומאזני חוץ בינונייים ביותר). וזה רק גורם לחשיבות של משחק האולסטאר בשבוע הבא שיקבע את הביתיות בוורלד סירייס להיות אפילו קריטי יותר השנה. תמיד חשבתי שהרעיון הזה של להחליט את הביתיות של סדרת הגמר במשחק ראווה הוא מטומטם אבל השנה זה נראה לי אפילו יותר דפוק מהרגיל. אני מצהיר כאן בפני 6 הקוראים שאם הקאבס מגיעים לוורלד סייריס ומפסידים מכיוון שאין להם את הביתיות אני אישית קונה כרטיסי טיסה למילווקי והולך לדפוק מכות לבאד זליג. (למי שלא הבין הוא התשובה לשאלה בכותרת.בכל מקרה אין דאגה הקאבס לא יגיעו בכלל לוורלד סייריס)

טוב להימורים:

מה יקרה בAL?

טוב באמת ש90% ממה שנכתב על בייסבול (אפילו בעברית) נכתב על צמד הקבוצות המגעילות מהAL EAST אין לי שום כוונה לדבר עליהן. הלוואי והן יתפרקו שתיהן במהרה אמן ושכל שנה טמפה ובולטימור יעלו מהבית הזה לפלייאוף. חבל שזה לא הולך לקרות ההימור שלי הוא שמכבי בוסטון יעלו כראש בית והמחלה סניף ברונקס יעלו מהווילדקארד. במאי טענתי שטמפה הם לא על באמת, ולמרות שעדיין יש להם את המאזן הכי טוב בליגה, אני עדיין טוען שבסביבות אוגוסט ספטמבר תגיע ההתפרקות שלהם. אני לא מהמר עליהם במרוץ על כרטיס לפלייאוף מול היאנקיז.

בAL CENTRAL דטרויט שפתחה את העונה בצורה הכי נוראית שאפשר (מה שיגרום לזה שהווילדקארד יגיע מהמזרח) משתפרת לאחרונה. מהצד השני הוויט סוקס ומינוסטה שיחקו בחצי הראשון ממש מעל לרמתם. אני לרוח הימור די רציני ומהמר כאן שדטרויט יכסו את ה7 משחקים שלהם מהוויט סוקס למרות שזה יכול ללכת לכל כיוון ולדעתי זה ילך אפילו עד השבוע האחרון של העונה.

AL WEST הבית הכי סגור בליגה. אפילו בילי בין לא מאמין שאוקלנד הולכת לעשות משהו בחצי השני (למרות שמסורתית הם קבוצה מצויינת בחצי השני) האיינג'לס יקחו בקלות למרות ההתקפה הנוראית שלהם.

ועכשיו לליגה האמיתית

NL EAST- זה אחד הבתים הסבוכים כרגע בליגה מהסיבה הפשוטה כי כל הקבוצות שם פרט לפלורידה מאכזבות(ומפלורידה ציפו לעונה של 50 נצחונות...). אטלנטה לא התאוששה מהפציעה של סמולץ ותתרכז בנסיונות של צ'יפר ג'ונס לסיים עונה עם ממוצע של 400 (ומדברים על זה שתעביר את טקשיירה בקרוב). לפיליז יש את ההתקפה הכי טובה בליגה (אוטלי, רולינס, הווארד, בורל ואפילו ויקטור יונה) ואת הקלוזר הכי טוב בליגה אבל חוץ מהאמלס ההגדרה של הפיצ'רים הפותחים שלהם נאה בין לא משהו לגועל נפש. על מה שקרה עד עכשיו העונה במטס אפשר לכתוב לפחות 2 עונות של אופרת סבון אבל להערכתי כבר הכי קשה מאחוריהם (ורנדולף היה מנג'ר מחורבן) ואני דווקא מהמר על זה שהם יפצו את עצמם על ההתפרקות שנה שעברה ויעברו ברגע האחרון את הפיליז. פלורידה תסתפק בתואר הקבוצה השנייה הכי מפתיעה בפלורידה (אם לא קוראים לך ניו יורק יאנקיז אז לא מגיעים לפלייאוף עם חבורת האפסים שמתפקדים אצלם כפיצ'רים).

NL WEST- בית שימוש. בית שאף אחת מהקבוצות בו לא היו מציגות מאזן מנצח בAAA. גועל נפש. בסוף אפריל שכולם הכתירו את אריזונה כמעומדת וודאית לוורלד סירייס אמרתי שהם מגעילים (אחרי שראיתי אותם חוטפים סוויפ מהקאבס), מדובר בקבוצה מגעילה שגם שנה שעברה נעזרה בהרבה מזל להגיע לפלייאוף (החזיקה במאזן ראנס שלילי!). אם היה צדק אף אחת מהקבוצות האלה לא היתה מגיעה לפלייאוף, אבל מכיוון שאחת מהן חייבת לעלות. אני דווקא יהמר על זה שהדודגרס יצליחו אולי סוף סוף להגיע ל50% ויעברו את אריזונה למרות שנומאר משחק(?!) שם שורטסטופ(!) לאנדרו ג'ונס עולה שם בליינאפ.

הבית הכי טוב בליגה!!

מי היה מאמין שנה שעברה שבית שהיה בכלליות אחד המסריחים בשנתיים האחרונות (לא הרמה של המערב השנה אבל לא כל כך רחוק משם) יוציא ממנו במחצית העונה את 3 הקבוצות עם המאזן הכי טוב בNL. שאפילו 3 האחרות משחקות לא רע.

מפיטסבורג וסינסנטי לא היו צפיות ולמרות שפיטסבורג מפלרטטת עם מאזן של 50% (בשבילם זה חתיכת הישג) הם לא ישיגו שום מקום. בסינסי יש אמנם בסיס צעיר לא רע, אבל כל עוד דאסטי שם לא יצא משם כלום (רחמיי על הפיצ'רים הצעירים שלהם). יוסטון נרגעה מהפתיחה הטובה בחודש וחצי הראשונים ומפסידה מאז ללא הפסקה אבל עדיין עם ברקמן ולי יש להם התקפה מאיימת למרות שאוסוולט זורק השנה מתחת לרמתו.

ההפתעה הגדולה של השנה (עזבו שנייה את טמפה) היא ללא ספק סיינט לואיס. לפני העונה כל הפרשנים ניבאו להם מקסימום 70 נצחונות. אבל איכשהו מאמן הפיצ'רים שלהם מצליח להוציא מכל NONAME שזורק שם יכולת מצויינת למרות שקרפטנר לא שיחק עדיין ומולדר לא ישחק יותר. ההתקפה שלהם מציגה אמצע ליינאפ קטלני של פוחלוס-אנקיל-לודוויק ולא הרבה מעבר לזה אבל כשיש 3 חובטים כאלה באמצע לא צריך הרבה יותר. מעניין יהיה לראות האם בתגובה להחתמות של סבאטייה והארדן במילווקי ובקאבס וסיום העונה של מאלדר האם הם יחתימו עכשיו פיצ'ר (יש עכשיו שמועות לא הכי רציניות על בדארד) לרוטצייה. אני לא יודע מה יש להם בפארם לתת, אבל ללא ספק יהיה להם כמעט בלתי אפשרי להמשיך במרוץ הקשה בבית בלי חיזוק בפיצ'ינג. יש גבול לכמה רחוק אפשר להגיע אם פותחים שאף אחד לא שמע עליהם.

מילווקי עשתה את הצעד הגדול של אמצע העונה והימור רציני בהחתמה של סאבטייה. די ברור שלא יהיה להם כסף להחתים אותו בסוף העונה (לא בטוח שיהיה להם כסף בשביל שיטס, ופילדר שמסיימים חוזה) ובעצם הם שידרו בטרייד הזה שהם הולכים על הכל השנה. לצערי יש להם בהחלט את הכלים לעשות את זה; פילדר התאושש מהפתיחה הנוראית שלו וביחד עם בראון הוא מהווה עוגן בהתקפה טובה מאוד. סאבטייה שגם פתח את העונה נוראי היה בחודשיים האחרונים אחד הפיצרים הטובים בAL וביחד עם שיטס, שמשום מה שכח השנה שהוא אמור לבלות לפחות חצי עונה בDL, מהווה צמד 1-2 אימתני. החלק שבו מילווקי פגיעה הוא הבולפן שלהם שבו הסתובבו ועדיין מסתובבים כל מיני שחקנים לא קשורים (גאנייה...) ומחוסר בקלוזר ברור.

מאז שכתבתי על הקאבס ביום שלישי הקבוצה כבר הספיקה לעשות טרייד גדול עם אוקלנד ולהביא את הארדן וגאודין תמורת גאלגר, מורטון, פטרסון וקאצ'ר מיינורס. אני אוהב את הטרייד כי הוא מביא לנו פיצ'ר מספר 2 שבפוטנצייה יכול להיות אס (אם רק ישאר בריא) ובכל מקרה לא ויתרנו על כלום. גאלגר הוא פיצ'ר נחמד- אין לי ספק שהוא הולך לנצח המון משחקים באוקלנד בשנתיים הבאות אבל בקאבס הוא לא היה מתפתח ליותר ממספר 3 ובכל מקרה ביכולת שלו השנה הוא לא מהווה שום יתרון על גאודין. למורטון ופטרסון אין מקום אצלנו בליינאפ לא השנה וגם האמת שכנראה שגם לא בשנים הקרובות, ועמדת הקאצ'ר מסודרת עם סוטו לשנים הקרובות. כך שבעצם אנחנו מהמרים כאן על הבריאות של הארדן שבמידה והא בריא הוא בהחלט פיצ'ר שמשדרג לנו את הרוטצייה לחלוטין, וגם אם הוא יפצע אז בעצם נשארנו איפה שהיינו(למרות שאחרי הטרייד של מילווקי זה לא המקום הכי נוח) בלי שוויתרנו על כלום.

בכל מקרה מבחינת הימורים אם לא יקרו דברים משמעותיים אני מהמר שהקאבס ומילווקי יעלו מהבית (אני לא מתחייב על הסדר) ושסיינט לואיס מתישהו לקראת סוף אוגוסט יצאו מהמירוץ.

זהו יצא קצת ארוך אז נסיים ונלך להתפלל לכך שהארדן ישאר שלם ואם אפשר שפילדר וסאבטייה ישבו אחד ליד השני בדאגאאוט כך שהספסל יתפרק (או לפחות ששיטס יפצע).

GO CUBS GO!

סיכום חצי- קאבס

טוב בלי ששמנו לב כבר עברה יותר מחצי עונה. הקאבס לפני המשחק היום(8 ביולי) מול הרדס נמצאים במקום הראשון בNL עם מאזן של 53:36 .בסופ"ש הבא יתקיים ביאנקי סטדיום משחק האולסטאר שמסמן את מחצית העונה (לקאבס שיא מועדון של 7 נציגים) ולכן אני אסכם קצת את העונה של הקאבס עד עכשיו ע"י בחירת המצטיינים והמאכזבים עד עכשיו. ואולי גם נסיון להערכה למה שצריך לקרות ע"מ שהקאבס יגיעו לפלייאוף העונה (לא פשוט כמו שזה נראה לפני חודש וחצי חודשיים). בהמשך השבוע אני אשתדל להעלות גם סיכום כללי על מה שקורה בליגה עם הימורים לפלייאוף. טוב נתחיל.

המצטיין של העונה- קשה לבחור מצטיין בקבוצה שמובילה את הליגה מהחודש הראשון של העונה. במיוחד כשהקבוצה שנסמכת על התקפה מצויינת לא מציגה סופרסטאר שעומד מעל כולם. סויראנו פתח את העונה חלש נתן חודש מאי מפלצתי אבל אז שבר את היד והוא כבר בDL יותר מחודש. דרק לי פתח מצויין את העונה אבל נחלש יחסית מאז למרות שעדיין שומר על ממוצע טוב (הוא לא נמצא באולסטאר רק בגלל שבסיס ראשון זאת העמדה הכי עמוקה בNL עם פוחולס, ברקמן ופילדר. בAL הוא אפילו היה פותח בעמדה הזאת). אראמיס נותן עונה טובה אבל היא רק סבירה סטנדרטים שלו. על פוקודומי כבר השתפחתי כאן. וסוטו יזכה לרוקי השנה ככה שלא נתן לו. מי שאני בוחר לשחקן החצי הראשון של השנה הוא בחירה מפתיעה מכמה בחינות. דבר ראשון נראה לי שכאן זה המקום הראשון שהוא זוכה בתואר מצטיין כלשהו וגם כי סביר להניח שאני אצתטער על בחירה הזאת בסוף השנה. ובכן אחרי פתיחה כזאת ארוכה הרי הוא הזוכה: הבלוגר העמית מארק דהרוסה.

כפי שכתבתי דהרוסה הוא ממש לא בחירה טריוויאלית. השחקן בן ה33 לא היה מעולם כוכב גדול וגם העונה לא נבחר לאולסטאר (למרות שלדעתי מגיע לו). הוא מעמיד ממוצע של כמעט 300 עם כבר 50 RBI כל זה כשהוא חובט בתחתית הליינאפ. והשנה הוא כבר פתח משחקים ב6 עמדות כשהוא משחק בד"כ בבסיס שני (אבל יכול לשחק גם בבסיס 3 SS וכל 3 העמדות באאוטפילד) ונותן הגנה סבירה וחובט כמו שצריך כדי שאנשים יצליחו לשכוח את זה שרוברטס לא משחק בקבוצה. הוא הדוגמה העיקרית (ביחד עם טריוט) לעובדה שהשנה יש לקאבס ליינאפ מאוזן והוא מראה שכשהוא מקבל זריקות נוחות (והוא מקבל בגלל האיומים הגדולים בליינאפ) אז גם הוא מסוגל להעמיס סטיטסטקו כמו רובניסון קאנו ביאנקיז. עם הוא וטריוט ( עוד גיבור שקט השנה) ימשיכו השנה בקצב שלהם אז מבחינה התקפית לפחות אפשר להיות טיפה רגועים.

ההפתעה- אין כאן ספק בכלל. מקלוזר כושל לפיצ'ר פותח שמקבל זימון לאולסטאר. הרבה גבות הורמו כאשר הוכרז בחורף שדמפסטר יעבור מתפקיד הקלוזר לפותח. האמרה הרווחת בין האוהדים היתה שלפחות בתור פותח הוא יהרוס רק 1 מתוך 5 משחקים ולא כל ערב כמו עשה בתור קלוזר. בנתיים העונה הוא הפיצ'ר מספר שתיים שלנו אחרי זמברנו. הוא כמעט בלתי פגיע בריגלי. והוא מצליח לסחוב אינינגים ובתקופה הגרועה הראשונה שעברה על הקבוצה בתחילת חודש יוני הוא היה הסטופר של הקבוצה כש3 פעמים רצופות הוא הביא נצחונות אחרי רצף של 2 הפסדים. קשה לי להאמין שהוא יצליח להחזיק את היכולות המצויינת שלו אחרי פגרת האולסטאר, ואי מחכה כל פתיחה שלו בחשש שהנה מגיעה ההתרקות שלו. אבל בנתיים תודה לאל הוא נתן חצי עונה מדהימה.

ההפתעה2- קרי ווד שעשה את המסול ההפוך. גם עליו כבר כתבתי. וכמו שכבר אמרתי בתחילת השנה לא האמנתי שהוא יחזיק בתפקיד הקלוזר אחרי יוני. חוץ מהמצב הבריאותי הבעייתי שלו, הוא גם נראה בכל השנים האחרונות מפורק מנטלית. כך שפשוט לא האמנתי שהוא יחזיק בעמדת הקלוזר שדורשת בעיקר חוסן מנטלי. ואמנם אחרי פתיחה נוראית בפעם הראשונה שעלה לשחק הוא הצליח להתאושש והיה השנה הקלוזר השני הכי טוב בNL (אחרי לידג מפילי) כשפרט לפישול שלו ביום שבת בסיינט לואיס הוא היה הדבר הכי אמין בקבוצה בחודשיים וחצי האחרנים שבהם נראה שכמעט כל דבר משתבש מבחינת פציעות ויכולת. עם הפיצינג הפותח הבעייתי חייבים חלק אחורי של בולפן אמין בשביל להצליח במרוץ הקשה שיהיה לאורך החלק האחרון של העונה ולכן חייבם את ווד עם אותה יכולת של תחילת השנה.

האכזבה- קשה לבחור מישהו מאכזב בקוצה שמובילה את הבית ונמצאת עם המאזן הכי טוב בליגה. אין בסגל העמוק של הקאבס יותר מדי שחקנים שמשחקים מתחת לרמתם. נכון מארקיז ולילי נעים ביכולת שלהם בין ממש בינוניות להסרחה. אבל לא באמת היתה צפייה למשהו אחר מהם. בליינאפ שלנו אין באמתצ מישהו שלא פוגע- אז מי באמת מאכזב?.

טוב האמת שיש אכזבה אמיתית בקבוצה. הוא כרגע לא בקבוצה אלא נמצא במבה אריזונה ומגיש לקבוצת רוקי שלנו אחרי שהתפרק אפילו בAAA באיווה. ריץ היל מי שהיה אמור להיות המספר 2 שלנו אחרי זמברנו העונה ולעונות הבאות פשוט התפרק סופית בתחילת השנה. אין לו קונטרול בכלל הוא לא מצליח למצוא את הסטרייק זון וכרגע הוא נראה פשוט מגיש גמור שספק גדול אם יגיש עוד אי פעם במייג'רוס. אולי אני פעם אכתוב פוסט מויחד עליו אבל מה שקרה לו השנה הוא פשוט סיפור טרגי (כרגע הקאבס גם מינו לו פסיכולוג שנמצא איתו בשיקום) שרק העונה המצויינת של הקאבס עד עכשיו הצליחה להעלים. כולי תקווה שהוא יצליח ליישר את הברגים בראש ויחזור לקבוצה כי מדובר בפיצ'ר שיש לו פוטנצייאל להיות מספר 2 מצויין עם קוורבאל עצבני שמזכיר את השנים הטובות של בארי זיטו (כרגע הוא פשוט נראה כמו ברי זיטו כיום).

השחקן החשוב לחצי השני של העונה- ישה הרבה שחקנים חשובים שכרגע מצבם לא ברור והם ישפיעו על המשך העונה שלנו. זמברנו נראה טוב בפתיחה שלו בסיינט לואיס ביום שישי אבל פציעה שלו תגמור לנו את העונה. סוריאנו צפוי לחזור שבוע הבא אחרי חודש וחצי וצריך אותו חזק בלידאוף בשביל להחזיר את האיזון ללינאף לנו ולהחזיר את פוקודמוי ל5 כמו בתחילת העונה. אבל השחקן שלדעתי הכי חשוב לקבוצה הוא לא פצוע (לפחות לא משהו שידוע עליו) אבל יש לו תנודות חזקות ביכולת בחודשיים האחרונים ואנחנו חייבם אותו בכושר של תחילת העונה בשביל לעשות משהו באוקטובר.

קצת מוזר להגיד שהעתיד של העונה של מועדון עם פיירול של כמעט 120 מילון דולר, ושמחשקים בו שחקנים כמו סוריאנו וזמברנו שמקבלים כמעט 20 מיליון לעונה, ורמירז ודרק לי שמקבלים 13 שהחשקן הכי חשוב הוא רליוור שמרוויח בסה"כ 400,000 דולר העונה, אבל קרלוס מארמול הוא פשוט כזה. והחודש הנוראי שעבר עליו לאחרונה הוא אחת הסיבות העיקריות לחודש הקשה שעבר על הקאבס.

מאמרול היה הרליוור הכי טוב בביסבול בחודשיים הראשונים של העונה (חוץ מK ROD) הוא החזיק ERA של פחות מ2 וממוצע של 1.5 סטרייקאאוטים לאינינג, וביחד עם ווד גרם לזה שלקאבס יהיה את הבולפן הכי טוב בNL באותה תקופה. כל אותה תקופה התחנתתי כאן בפני לו פינאלה שיפסיק לטחון לו את היד ללא הועיל ואני לא יודע אם זאת הסיבה אבל בחודש האחרון מאמרלו התפרק. ב7 יציאות רצופות הוא פשוט חטף בראש; הוא לא הצליח לזרוק את הסליידר הקטלני שלו לסטרייקאאוטים וחובטים התחילו לחכות לפסאטבול שלו ולהעיף אותו להומראנים. הERA שלו התקרב כבר ל4 והוא נראה גמור עד שאפילו איבד את עמדת הסטאפ לבוב האוורי. שבוע שעבר פינאלה החליט להוריד קצת את הקצב שלו ולתת לו לעבוד על הזריקה שלו ובסופ"ש האחרון הוא פעמיים רצוף התמודד בהצלחה עם לב הליינאפ של סיינט לואיס עם שני אינינגים נקיים. חייבים לקוות שהפיצ'ר הצעיר יחזיר לעצמו את הבטחון וימצא מחדש את השליטה בסליידר שלו על מנת שהבולפן שלנו יצליח להתייצב מחדש. וביחד עם ווד, קוטס והאוורי יחזור להיות היתרון שלנועל שאר המתמודדות בבית (ואחרי הטרייד על סבסתייה הבולפן הוא כרגע הנקודה החלשה היחדיה במילווקי- הם מפחידים מאוד מכל שאר הבחינות).

כמה נצחונות הקאבס צריכים בשביל להגיע לפלייאוף? משהו לא מתחשב בנו והפך את הNL מרכז לבית הכי חזק בליגה שכרגע 3 הקבוצות עם המאזן הכי טוב בליגה מצאות בו. זה אומר שהפלייאוף רחוק מלהיות מובטח אבל גם אומר שכמעט בטוח שהווילד קארד יגיע מהבית שלנו. להערכתי יהיה במעל 90 נצחונות בשביל להגיע לווילד קארד. ולכן אנחנו נצטרך בערך 40 נצחונות מ72 המשחקים שנותרו לנו. בשביל זה חייבים פיצ'ר מספר 2 טוב. כמה שאני לא מתלהב מלעשות טריידים עם בילי בין על פיצ'רים פותחים מאוקלנד עושה רושם שאין בררה. צריכים את דני הארן, בדארד או בורנט בקבוצה בשביל להתמודד עם מילווקי וסיינט לואיס.

LETS GO CUBS

It's good to be home

והנה תיעוד(בערך) של מה שהלך בריגלי אתמול באינינג הרביעי:

עננים שחורים(3 שנים אחורה)

בסוף שנת 2003 הייתה אופטימיות בצד הצפוני של שיקאגו. אמנם אחרי פיאסקו בארטמן הקבוצה לא הגיע לוורלד סירייס, אבל עם ווד ופריור בתחילת הרוטצייה(ומאחוריהם מדוקס וזמברנו), ועם סמי סוסה ,שאז היה עדיין סלאמין סמי, היה נראה שאוטוטו הקללה מוסרת. ואז הגיעה 2004.
ווד ופריור נפצעו אחד אחרי השני, "סלאמין סמי" הפך ל"קורק באט" סוסה. והקבוצה שהתדרדרה לבינוניות בלי יכולת להתקרב בכלל לקרדינלס. זה לא הפריע לאוהדים ולהנהלה היה ברור ש"אוטוטו כשווד ופריור יחזרו מהפציעות- אנחנו קורעים את הליגה!". רק שזה לא קרה.
ב2005 התחלנו את העונה עם ריצה יפה דרק לי שהגיע מפלורידה היה עד אמצע העונה בדרכו לטריפל קראון, ואפילו הובלנו את הבית לפני סיינט לואיס עד יוני. אלא שאז לי קצת נרגע ווד ופריור נכנסו ויצאו מהDL והקאבס הצליחו לאבד בחודש האחרון את היתרון בווילד קארד ליוסטון ולפספס את הפלייאוף בסוף שבוע האחרון של העונה.
השבוע, איפהשהו בין הידיעה על הפציעה של זמברנו(כרגע לשמחתי הידיעות הן שהוא לא יפסיד יותר משבועיים- אבל אי אפשר לדעת), להופעה הכי גרועה של מארמול כל העונה (4 ER בלי אאוט אחד- שהוביל לאיניניג שביעי של 7 ריצות שהפסיד לנו את הסדרה בטמפה בסוויפ) הרגשתי קצת כמו ב2005. כן למרות שאנחנו במקום הראשון יש לי הרגשה שזה משקר. לא התחזקנו בפיצינג בכלל משנה שעברה, ואי אפשר יהיה להמשיך לעבוד על כולם. מילווקי באמת קבוצה נחמדה, איכשהו כל מיני פיצ'רים צעירים בסיינט לואיס מראים פוטנציאל, ואנקיל יוצר עם פוחלוס שילוב 3-4 קטלני. ולי לא טוב.
סוריאנו נפצע בשבוע שעבר ולא יחזור לפני האולסטאר(ומי יודע איך יחזור), זה בלגן לנו את הליינאפ. פתאום ריד ג'ונסון חובט ראשון, ואז פתאום פוקודומי, וטריוט חובט בכלל שמיני. ולכן מאז הפציעה ההתקפה הורידה את התפוקה. פתאום ריד ג'ונסון ואדמונדס סוחבים פציעות קטנות. ודרק לי ורמירז לא מספיק יציבים. פעם ראשונה העונה שחטפנו סוויפ בסדרה.
הכל נראה רע. אבל דווקא כשחזרתי אתמול בלילה מצפייה במשחק המשמים(למרות הסיום המדהים) של הנבחרת של מירו בן שמעון התרגשתי מאוד לראות את רמירז חובט לווק אוף על הוויט סוקס. בכל זאת הגעתי ממקום שבו נהוג לשיר "הדרבי הוא מעל הכל". ומי יודע ניצחונות בשתי הסדרות מול הוויט סוקס בשבוע הקרוב יכול להביא לנו מספיק אדרנלין לפחות עד פגרת האולסטאר. ואז אני מקווה שיגיע טרייד שיתן לנו את מה שצריך בשביל להגיע לפלייאוף ולהתמודד שם.

ידיעה מעודדת לסיום. אי ג'יי בורנט כנראה בדרך לקאבס. הוא התראיין לפני שבוע ואמר שהוא ישמח להגיע לקאבס, כששאלו אותו בקשר לטרייד אפשרי. התקשורת שם עשתה לו באלגן (כמה שאפשר לקרוא לזה ככה- בכל זאת מדובר בקנדה) והוא במקום לקחת את דבריו בחזרה אמר שהוא לא מתנצל ומת לשחק בקאבס. עכשיו התקשורת והאוהדים שם באמת קצת עצבניים. ועם כל הבאלגן בטורונטו עושה רושם שתוך כמה שבועות הוא יהיה בקאבס. במידה וקרליטו בריא, בורנט הוא בדיוק המספר 2 שאנחנו צריכים לידו. אני סוגר על זה שהוא יחקה את מה שבקט עשה בבוסטון.

לסיום כדי להזכיר שהדרבי הוא מעל הכל. קטע וידאו מקטטת יציע שהתרחשה בסדרת האינטרליג שנה שעברה במגרש של הוייט סוקס. למי שלא מבין מדובר במקומות שכרטיס אליהם למשחק כזה עולה יותר מ100 דולר.

עדכון יורו!

אחרי מפח הנפש ביום שבת שבו תקוותנו שהטורקים יראו לאירופאים מה זה לא להכניס 65 מיליון מוסלמים לאיחוד נגוזו.

הוחלט לעמוד מאחוריי צרפת ללא סייג. והרי הנימוקים:
>

חשוב לזכור שהשחקן היחיד בצרפת שהוא לא אפריקאי הוא ממש מכוער

אם האוכל בא התיאבון(עדכון קאבס 6/6)

בתחילת השבוע אחרי שהקאבס השלימו סוויפ ביתי על הרוקיס בכל מקום נכתב שזאת הפעם הראשונה שהקבוצה נכנסת לחודש יוני עם המאזן הכי טוב במייג'ורס מאז 1908. בכל דירוגי הכוח בכל האתרים הקבוצה נמצאת השבוע במקום הראשון. ובסה"כ המצב לא יכול להיות יותר טוב. נכון?
אז זהו שלא. אני אפילו ארחיק ואומר שהשבוע האחרון שכנע אותי שבלי חיזוק הקבוצה השנה פשוט לא מספיק טובה בשביל להגיע לאליפות וגם המקום בפלייאוף רחוק מלהיות מובטח, וזה לא רק מכיוון שסיינט לואיס נשארת צמודה אלינו ושהחודש מילווקי התחילה להתחמם.
הבעיה היא מאוד פשוטה, והיא הייתה ידועה עוד משנה שעברה ופשוט הפתיחה המצוינת של הקבוצה גרמה לכולם להתעלם ממנה (טוב לא לכולם) אין לנו פיצינג מספיק טוב בשביל להיות קבוצה שמתמודדת על האליפות. בניגוד לשנים האחרונות הכוונה היא הפעם לא לבולפן שלנו שהשנה הוא מהטובים בNL (למרות שגם זה ישתנה אם לא יעשו משהו- תכף תבינו) אלא פשוט לרוטצייה שלנו שפרט לזמברנו אפשר לקרוא לה במקרה הטוב בינונית.
בדיוק לפני שהתחלנו את רצף ניצחונות הבית הקבוצה הפסידה 2 משחקים רצופים באקסטרה אינינגס בפיטסבורג. הניצחונות האלה היו מתסכלים מאוד לא רק בגלל העובדה שהפסדנו סידרה לפיטסבורג (אני לוקח את האחריות על הניחוס), והצורה שהפסדנו (איבוד יתרון, פעם בגלל ארור של סוריאנו במה שיכל להיות האאוט האחרון של המשחק, ושבירת שמירה במשחק השני) אלא בגלל ששני המשחקים האלה שרפו לנו לחלוטין את כל הבולפן. קרליטו שעלה לשחק יום אחרי זה עשה מה שמי שאמור להוביל את הרוטציה צריך לעשות ומשך משחק עד השמיני למרות שלא הבריק אבל זה עלה לו ב130 זריקות. העניין שמאז לכל אורך מסע הניצחונות הזה לפני שבועיים אף פיצ'ר פותח שלנו לא הצליח לסיים 6 איניניגים. העובדה הזאת גם גרמה לכך שלא היו ממש משחקים שהיו בלואאוטס מה שהוביל לזה שפיצ'רים העיקריים של הבולפן פשוט נטחנו לחלוטין בשבועיים האחרונים וזה לא שהם נחו יותר מדי קודם.
העניין הזה מתחיל להראות גם את אותותיו עליהם. מארמול שהיה פשוט בלתי פגיע (הרליוור עם כמות הסטרייקאאוטים הכי גדולה בליגה, שבשלב מסויים החזיק בERA בסביבות 1) התחיל לחטוף קצת. אי אפשר להאשים אותו נכון להיום הוא זרק השנה כבר 38.1 אינינגים כמות לא הגיונית בכלל לרליוולר בשלב כזה של העונה, היא עוד יותר לא הגיונית בהתחשב שכל שנה שעברה הוא זרק 75. קרי ווד שדווקא בניגוד למארמול לא מראה עדיין סימני חולשה זרק גם כבר מעל ל33 אינינגים, בהתחשב בהיסטוריית הפציעות שלו זה גם לא נתון מעודד. למרות שהבולפן קיבל חיזוק מסויים שבוע שעבר שניל קוטס חזר מפציעה, זה די ברור שהם לא יעמדו בעומס לאורך העונה, וגם אם כן הם יגיעו סחוטים לחלוטין לפלייאוף.
הפתרון לבעיה הוא לא בהבאת עוד זרוע לבולפן משתי סיבות; דבר ראשון כמעט אף פעם אין רילברים טובים בטרייד דדליין ותמיד משלמים בשביל הרליברים הבינוניים יותר מדי. דבר שני הבולפן שלנו הוא דווקא בסדר השנה. ובכל מקרה גם הוספה של עוד תותח לבולפן לא יגרום לקבוצה שהמגיש מספר 2 ברוטציה שלה הוא טד לילי להיות מועמדת לאליפות. ולכן הפתרון היחיד הוא הבאת פיצ'ר מספר 2 מוכח שגם יוכל לאכול אינינגים במהלך החצי השני של העונה וגם יהווה ביחד עם זמברנו קומבינציית 1-2 מאיימת בשביל הפלייאוף, כי אם לילי במספר 2 לא נגיע רחוק שם.
מהסתכלות זריזה על רשימת הפרי אייג'נטס הלא חתומים לשנה הבאה. היבול נראה דל והשם היחידי שמתאים הוא סיסי סבאסטייה מקליבלנד. למזלנו הוא כרגע לא חותם שם על הארכת חוזה וגם עושה רושם שקליבלנד השנה לא הולכים לשום מקום(הולכים חזק מאוד עם דטרוייט על תואר הקבוצה האנדראצ'יברית של השנה) ככה שיש סיכוי לא רע שהוא יהיה זמין לטרייד ביולי, במקרה כזה הנדרי חייב לעשות הכל בשביל להביא אותו.

לא אכפת לי לרוקן את הפארם ולשלם יותר מדי בשביל להביא פיצ'ר מוכח לחצי שנה. ההתקפה שלנו היא הכי טובה בליגה כרגע( או לפחות אחת מה3). המאזן שלנו מאפשר לנו לנצח רק 50% מהמשחקים שנותרו ועדיין להגיע לפלייאוף,כמו שנאמר הפעם האחרונה שהקבוצה הייתה במקום הראשון בתחילת יוני הייתה לפני 100 שנה ובשביל לקבל סיכוי רציני לאליפות לא אכפת לי להמר על העתיד. החודש האחרון רק גרם למה שנראה בדיחה באפריל להיות מציאותי ועם האוכל בא התיאבון.

ספיישל יום ירושליים

העולם מושלם, האנשים רעים
זוהי עיר משעממת, עיר משעממת
אפשר לצפות את השמש, להעלם באש

אני לא יודע אם פישוף כתב את הציטוט למעלה כשהוא גר עוד בירושלים או שזה היה אחרי המעבר לתל אביב, פעם הוא היה נראה לי הולם את תל אביב, היום ירושלים נראת לי יותר הולמת (ויש לי מכר שטוען שחיפה היא העיר המשעממת האולטימטיבית). בכל מקרה פישוף ברח מירושלים לתל אביב, ואחרי כמה שנים ברח ממנה ללונדון. אז למה אני עושה את הדרך ההפוכה?(ועוד בלי החלק של לונדון).

טוב הגיע הזמן להודות בכך בפומבי. באוקטובר הקרוב אני אארוז את חפציי ואעתיק את מגוריי מככר מסריק ואעבור לגור בבירתנו הנצחית. כבר כמעט חצי שנה שאני מודע לעובדה זו מאז קיבלתי את ההחלטה שאני אעביר את השנים הקרובות בעין כרם, ואכן אחרי תקופת עיכול קצרה התחלתי מיד לעבוד על עצמי בצורה אינטנסיבית ע"מ לצרוב תודעתית (אם זה עבד לצה"ל כל כך טוב בשטחים אין סיבה שזה לא יעבוד עלי ברמה האינדיבידואלית) את העובדה שירושלים לא כל כך גרועה, והמעבר הוא לא כל כך רע מבחינתי. גם העובדה שהשנה אני מגיע רק יום בשבוע לירושלים פעם מבלא לי זמן איכות בבית חולים זה או בקמפוס אוניברסיטאי אחר גרמה לי לחשוב שאני אוכל להסתגל למים הקרים אט אט ויעשו את קליטתי בהר קלה יותר.
חבריי מיד נרתמו למאמץ; "הירושלמים הם מספר 1! זה ידוע שהירושלמים הם הרבה יותר טובים מהתל אביבים" אמרו לי מכריי, "אתה גם ככה טוען שרוב המקומות בעיר הזאת מגעילים, בירושלים יש וויב מגניב, תשאל את **** הוא ירושלמי, הוא יספר לך על כל המקומות הטובים שיש שם" הם זרקו את הקלף המנצח כאילו שלא כל הירושלמים שהם מכירים גרים בין הכרם לפלורנטין.
אבל ללא ספק צריבה תודעתית עובדת. לאט לאט התחלתי להשלים עם גורלי ועם המעבר. במילא החלטתי שהפעם אני משקיע בלימודים ולא יהיה לי זמן לבלות וגם ככה המקום הכמעט יחידי שאני והולך אליו זה ה"הודנא" וההודנא הרי זה מקום של ירושלמים, אז בטוח אני אמצא איזה מקום אחד לבלות בו את מעט שעות הפנאי שלי. ובכל מקרה אם החלטתי שאני רוצה להיות רופא זאת בעיה שלי, ובאמת ירושלים זאת הבעיה הקטנה בהחלטה. אין מה להגיד כבר השתכנעתי שירושלים היא לא מקום רע. ואז הגיע יום ראשון שעבר.

הייתי צריך להיות בעין כרם בשעה 12 בצהריים הפעם לא יכולתי לקחת רכב מהוריי והייתי צריך לעשות את דרך החטטים באוטובוסים. יצאתי חדור אמונה מביתי אל עבר קו 18 בדרכי לרכבת ארלוזרוב, עד כאן הכל הלך חלק. עוד בלילה הקודם הבעתי פליאה על כך שאין אוטובוס ממחלף הראל לעין כרם (הלכה האופציה להמשיך לגור בתל אביב בשנים הבאות) ועל כן חובה עלי לעבור בתחנה המרכזית של ירושלים, רק בשעה 11 הבנתי את המשמעות האמתית של העובדה הזאת.
תמיד שרוצים לתמצת משהו אומרים שהתמונה שלו מופיעה ליד ערך מסוים באנציקלופדיה, אמנם הרבה מזמן לא פתחתי אחת כזאת, אבל לא זכור לי שיש שם תמונות. בכלל מקרה אני לא יודע אם יש ערך כזה או שזה מופיע בספר אבל אני ראיתי את גיהינום ביום ראשון שבוע שעבר- והוא מופיע במפות כ"תחנה מרכזית ירושלים". אין שום אופן שבו אני אוכל להעביר את החוויה במילים. החל מהפקק בכניסה לתחנה בגלל איזה אוטו מסחרי שפרק תפילין וחסם את הכניסה לתחנה לעשרה אוטובוסים, דרך העובדה שהיא אפשר לצאת ישר מהתחנה ויש צורך להיכנס למבנה ולעמוד בדרך בתור ענקי במגנומטרים (הרי בגלל הפקק הגיעו 10 אוטובוסים בבת אחת) שבדרך כל מיני ש"סניקים מראים שדרך ארץ לא קודמת לתורה ודוחפים את כל מה שלידם (אולי הם ממהרים לעבודה?), ועד העובדה שהתחנה משולטת כרמה שתעליב אפילו את התחנה בתל אביב (שתודה לאל לא ביקרתי בה מאז שחרורי מצבא הכיבוש) כך שלקח לי כמה דקות למצוא את המקום של האוטובוסים העירוניים (הם כמובן מחוץ לתחנה).
נוסיף על זה שכמה שיש לי טענות למונופול "דן" (ויש לי מספיק בשביל סדרת פוסטים) התחבורה הציבורית בירושלים גרועה פי כמה, ואת העובדה המצערת שמהתבוננות על ה עוברים ושבים פשוט אין בירושלים אנשים נורמאלים, ואם יש הם מתחבאים ממש טוב (לא מאשים אותם- ממש מגעיל בחוץ) כדי להרוס את כל מה שבניתי בעמל רב במשך חצי שנה בשעתיים בלבד, ולשלוח אותי אחורה בחמשת השלבים בחזרה להדחקה- אולי שנה הבאה אני לא אלמד ביום ראשון.

טוב אף אחד לא אמר שלימודי רפואה יהיו קלים. יום ירושלים שמח.

יותר גדול מגודזילה

ב2002 הידקי מטסוי, אז שחקן ה"יומורי ג'יאנטס", היה בדרכו לטריפל קראון בליגה היפנית. בחודש האחרון של העונה עקף אותו קוסקיי פוקדומי מקבוצת "קונישי דראגונס" באחוזי החבטה ומנע ממנו את ההישג. בסוף אותה עונה עזב "גודזילה" את יפן וחתם בניו יורק יאנקיס. פוקודומי המשיך לשחק ביפן זכה בתואר הMVP של הליגה ב2006 ועזר לקבוצותו לזכות באליפות ב2007. בסוף שנה זו הסתיים חוזהו של פוקודומי בקבוצותו והוא הצהיר שהוא מעוניין לשחק בארה"ב.
הדיווחים עליו בתקשורת האמריקנית במהלך החורף נעו בין טענה שהוא שילוב של איצ'רו למטסוי לבין כאלה שטענו שהוא בסה"כ יוכל להיות אאוטפילדר בינוני ברמת המייג'ור ליג- "קרלוס בלטרן לעניים". אחרי פוקודמי חיזרו מספר קבוצות בינהן הסן פרנסיסקו ג'יאנטס, טקסס ריינג'רס,סן דייגו פאדרס והשיקאגו וויט סוקס. בסוף דצמבר חתם פוקודומי בקאבס לחוזה ל4 שנים בשווי של 48 מיליון דולר, למרות שע"פ הדיווחים קבוצות אחרות הציעו לו חוזה יותר גדול. הסיבה שבגללה פוקדומי החליט לשחק בקאבס היתה לטענתו הרצון שלו להיות השחקן היפני הראשון בארגון והעובדה שהוא רוצה להוביל קבוצה עם מסורת ארוכה כמו של הקאבס להישגים.

עברו כבר חודשיים מהעונה והקאבס כרגע עם המאזן הכי טוב בליגה(36-21 אחרי הניצחון היום על קולורדו) ונמצאים בראש הבית הרבה בזכות פוקודמי (למרות שהיום היה לו אולי את המשחק הכי גרוע שלו בקריירה הקצרה שלו בקאבס). השינוי שהוא הביא לקבוצה הוא לא פחות ממדהים(הוא השחקן היחידי שהוחתם בפגרה), והוא אחת הסיבות לכך שהקאבס הפכו לקבוצה חזקה שתגיע (אם וכאשר) לפלייאוף כפייבוריטית מבית חזק, ולא כמו שנה שעברה כקבוצה שהגיע רק עקב הבית החלש שלה ובפלייאוף הודחה בקלות.

ויש לכך 2 סיבות:1. פוקודומי הוא שחקן מצויין. הוא יודע לחבוט טוב, למרות שהציפיות ממנו ל30 הומרים בשנה הם מוגזמות, יש לו עין מצויינת והוא מאוד סבלני על הצלחת, ונוסף על כך הוא שחקן הגנה מצויין בRF בעל זרוע חזקה וטווח מצויין, שנראה שבעתיד יאסוף מספר גולד גאלב בעמדה.

2. הוא מחזק את הקאבס בדיוק בשתי הנקודות שהיו הכי בעיתיות בשנה האחרונה. הוא שמאלי, והוא לוקח הליכות.

עם הגעתו של סוריאנו שנה שעברה הקאבס יצרו ליין אפ עם שלושה חובטים מצויינים- סוריאנו, לי ורמירז. הבעייה היתה שהם כולם ימנים. דבר זה גרם לבעיות מול פיצרים שמאליים ויצר חוסר איזון סליין אפ מכיוון שלא היה חובט שמאלי (הבכיר ביותר היה קליף פלויד) בכל ה6 הראשונים. הקאבס ידעו בפגרה שהדבר שהם הכי צריכים התקפתית הוא לפחת חובט שמאלי טוב אחד(ועדיף שניים). ההגעה של פוקודומי פתרה את הבעייה הזאת (וכרגע אפילו לא מורגשת העובדה שהטרייד עם בולטימור על בריאן רוברטס השמאלי נפל) אבל זה אפילו לא השינוי המדהים באמת שקרה השנה.

רבות נכתב שנה שעברה על ההחלטה לתת לסוריאנו את עמדת הליד אוף בליין אפ של הקאבס. אני לא רוצה להכנס להחלטה (ששנה שעברה חשבתי שהיא טעות) אבל ברור גם למצדדים בהחלטה שמה שהיא הביאה שנה שעברה היא לעובדה שהקאבס היו הקבוצה הכי פחות סבלנית על הצלחת ושהחובטים שלנו נפנפו במחבט לעבר כל מה שנזרק לעברם (ליתר דיוק ל47% מהזריקות) דבר שהביא שכמות ההולכות שהם סחטו היתה קטנה וכמות הסטרייקאאוטים היתה ענקית. השנה הקאבס הם הקבוצה שלוחקת הכי הרבה הולכות בNL. ורוב השינוי הזה נזקף לפוקודומי, אפילו סוריאנו כבר לא מנפנף את המחבט שלו לכל מה שהוא רואה.

עם ההגעה של פוקודמוי, והעלייה של הקאצ'ר סוטו לקבוצה הבוגרת נוצר בשיקגו ליינאפ שהוא מסוכן לכל האורך ובו גם החובטים 5-6-7 (פוקודמוי-סוטו-דה רוסה) הם סכנה רצינית לפיצ'ר ממול. בניגוד לשנה שעברה שמעבר למספר 4 (רמירז) היה חור ענקי בליינאפ שבו חבטו שחקנים כמו פלוייד, ז'ק ג'ונס וקנדל. כרגע לקאבס יש ליינאפ מאוזן שבו כל יום מישהו אחר מתעלה על עצמו ומכניס את הראנס וזו סיבה לאופטימויות.

אחרי הספרינג טריינינג המוצלח של פוקודומי לו פינאלה אמר שהוא מצפה ממנו אחרי שהוא יסתגל לליגה לתפוקה שתתקרב לזו של מטסוי. אני חושב שפוקודומי כבר הסתגל ובהחלט אפשר לצפות ממנו לתפוקה דומה לשל מצסוי (גם אם לא לאותה כמות הומראנס). מצסוי הגיע בעונה הראשונה שלו עם היאנקיז לוורלד סירייס (היו פוגשים את הקאבס אילולי בארטמן). אני מסתפק בזה שהוא יגיע להישג דומה, אני לא צריך יותר (למרות שזה יהיה נחמד).

KID K (עדכון קאבס 30/5)

שמתי לב שאחרי שאני כותב דברים אופטימיים על הקאבס אז הם מיד מפסידים כמה משחקים ברצף. ולכן אחרי ששבוע שעבר כתבתי שהקאבס ובמיוחד הבולפן נראים טוב הם בתגובה הפסידו מיד סדרות לאסטרוס ולפיטסבורג (פיטסבורג!!) כשבכל המשחקים שהפסדנו(4 את שתי הסדרות הפסדנו 2:1) ההפסדים נרשמים לבולפן. אז לכן באמצע השבוע התאפקתי לא לכתוב כלום כדי להבטיח את הניצחון על הדודגרס בסוויפ ביתי. וגם עכשיו, למרות שהקאבס עם המאזן בכי טוב במייג'ורס, אני מודאג. סיינט לואיס נראים יותר מדי טוב, וזה עוד לפני שקרפנטר ומאלדר חזור מהפציעות,האסטרוס לא נרגעים, מילווקי כמו שראינו בשנה שעברה יכולים להיות תחרותיים, הרדס תמיד עושים לנו בעיות, ואפילו לפייראטס הפסדנו סידרה בסופ"ש. בקיצור המאבק לפלייאוף לא הולך להיות קל, לפחות לפי מה שמסתמן כרגע(שליש עונה בערך מאחורינו) יש סיכוי מאוד גדול שגם הווילד קארד יגיע מהNL מרכז; וזה אומר שהסיכוי שלנו להגיע לפלייאוף הוא טוב מאוד.
בכל מקרה בתחילת השבוע מת ג'רמי גונזלס מפגיעת ברק. לפי דרך המוות שלו זה די ברור שגונלזס היה קשור לקאבס. ואכן הוא היה לפני יותר מ10 שנים פיצ'ר מבטיח בפארם של הקאבס. ובשנים 97-98 נתן כמה הופעות טובות בקבוצה (כולל משחק של 12 סטרייקאוטס). אבל אחרי שנפצע בסוף 98 התקשה להתאושש ולא חזר לקבוצה. ב2003 הוא חזר למייג'ורס ובילה כרילבר בכמה קבוצות כמו טמפה, רד סוקס ומילווקי אבל לא הבריק בלשון המעטה.
למרות הקריירה הקצרה שלו (והלא מי יודע מה מרשימה- בטח בהתחשב בציפיות שהיו ממנו במיינורס) גונזלס בכל זאת היה קשור לכמה רגעים חשובים בהיסטוריית הקאבס. ב2003 כששיחק בטמפה (תחת לו פינאלה) הוא היה הפיצ'ר שזרק כאשר מחבט השעם של סמי סוסה נשבר. והוא היה הפיצ'ר שהיה אמור לזרוק ביום שקרי ווד זרק את משחק ה20 סטרייקאאוטס שלו, ורק בעקבות מחלה ווד זרק יום לפני שהיה מתוכנן וזרק את אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה.
ולכן מכיוון שלא ממש בא לי לדבר על מצב הקאבס(המצב הוא טוב- תודה שהתעניינתם) אני אדבר כאן על מי שהוא אולי ההחמצה השנייה הכי גדולה בשנים האחרונות בקאבס (ואולי בבייסבול בכלל) ומי שלהפתעתי דווקא מתפקד באופן סביר כקלוזר, למרות שלפני העונה חשבתי שהוא לא יחזק בתפקיד יותר מחודשיים- קרי "KID K" ווד.
קרי ווד נבחר ע"י הקאבס במקום הרביעי בדראפט של 1995. אחרי שהיה הפיצ'ר הכי דומיננטי בליגות התיכונים בטקסס, ונחשב לאחד הטובים בגילו בכל ארה"ב. הוא בילה שנתיים וחצי בפארס סיסטם של הקאבס ובתחילת 1998 עלה לקבוצה הראשית. כבר בהופעה החמישית שלו כפותח ווד נתן הופעה שע"פ מדדים סטיסטים נחשבת כהופעה הכי דומיננטית של פיצ'ר אי פעם. ב6 למאי 1998 במשחק חוץ ביוסטון הוא פשוט שיתק את האסטרוס (שניצחו באותה עונה 102 משחקים ולקחו בקלות את הבית) עם 20 סטרייקאוטס, כשהוא מאפשר רק חבטה אחת, ולא מוליך אף חובט (הוא עזר גם לביג'יו מהאסטרוס להתקרב לשיא שלו כשפגע בו עם זריקה). בסוף אותה עונה הוא נבחר בקלות לרוקי השנה למרות שפיספס את החודש וחצי האחרונים של העונה בעקבות כאבים בכתף. מה שהוביל לניתוח "טומי ג'ון" ולזה שהוא יחמיץ עונה וחצי.
בשנים 2001-2003 ווד חזר מכושר לאחר שהתאושש מהניתוח. ונתן 3 עונות רצופות של יותר מ200 סטרייקאוטס. ב2003 ביחד עם הרוקי מארק פריור, הוא הוביל את הקאבס לגמר הNL כשווד ופריור מוכתרים בתקשורת כ"שיקאגו היט" וכצמד 1-2 הכי טוב בבייסבול.
בתחילת 2004 הוא הופיע ביחד עם פריור על השער של ספורטסאילוסטרייטד שבו הוכרזו הקאבס כמועמדים לקחת את הוורלד סייריס. כמובן שהנאחס של השער לא איחר ומאז אותה עונה לא ווד, ולא פריור נתנו עונות שלמות כפותחים, ושניהם בילו יותר זמן בDL מאשר מחוץ לו, והקאבס עדיין מחכים לאליפות המובטחת. באותן שנים ווד במעט פעמים שלא היא פצוע נראה לעיתים פשוט מסכן על הגבעה כאשר לא היתה לו שליטה כמעט על מיקום הזריקות שלו והוא התחיל להוליך בכמויות. בסוף 2006 אחרי עוד פציעה הוחלט שהוא יעבור לבולפן.
שנה שעברה הוא עשה כמה פתיחות לא מוצלחות. ואחריהן הגיש מהבולפן כלונג רליבר, וקלוזר כמה פעמים בהצלחה חלקית. בפגרה הוא הסכים להארכת חוזה בסכום נמוך יחסית (בניגוד לפריור שלא הסכים לחוזה דומה והעדיף לעזוב לסן דייגו) ובסוף הספרינג טריינינג הוא קיבל את תפקיד הקלוזר מלו פינאלה(אחרי שהיה ספק בקשר לתפקודו ודובר על "וועידת קלוזרים" ). במשחק הראשון של העונה הוא נתן 3 ריצות למילווקי בתשיעי. אבל מאז עושה רושם שהוא הסתדר ולמרות ה3 שבירות שלו הוא בסה"כ מאוד יציב העונה. ולא מעלה הרבה רצים לבסיסים.
כרגע כל עוד הוא ישאר בריא עושה רושם שהוא ישאר בתפקיד הקלוזר. וכולי תקווה שפינאלה ידע לקצוב את כמות האינינגים שלו כדי שלא יגיע גמור לסוף העונה(לו טוחן גם יותר מדי את מארמול וזה מדאיג מאוד). ובסה"כ ווד עדיין יחסית צעיר ואם ישאר בריא הוא יכול להפוך להיות אחד הסמלים הגדולים של הקאבס.

אני אוהבת אותם מכוערים

טוב גמר ליגת האלופות התקיים שבוע שעבר עושה רושם שלא היה אירוע בינלאומי שעו"ד שימון מזרחי לא מכהן בחבר הנאמנים שלו שנכתב עליו כל כך הרבה בעיתונות בעברית, אבל לי לא היה כל כך מה לכתוב עליו. אחרי התלבטויות קשות הבלוג החליט לתמוך בכמעט כל ליבו באברם כי עם כל הכבוד מספיק קשה לנו אם הדאבל של בית"ר, לא צריך גם אחד של הקונגלמט ממנצסטר. לא שזה בא בקלות לתמוך באברם, שפרט לזה שהוא היה פעם שכן של ההורים, הוא גם מייצג טוב של הגועל ששולט בספורט הישראלי בפרט ובמדינה בכלל. מצד שני במנצסטר משחק כנראה השחקן הכי מגעיל שלא לבש חולצה בצבע צהוב.
הסיבה שבסוף לא התבאסתי מהניצחון של מנצסטר יותר מדי היא העובדה שביונייטד בכל זאת משחק שחקן אחד שאני ממש אוהב- קרליטו טבז. ואחרי המשחק ההרואי שלו בגמר שלא כלל שום מהלך כדורגל טוב אבל כמה רגעי WWF קלסיים.
לפני כמה ימים שצפיתי בגרסה הלבנטינית של טבז (מינוס ההשקעה והלחימה) חשבתי למה אני כל כך אוהב את טבז(ושונא את רונאלדו) ואפילו כלפי רובן עובד, שלכאורה יש לי את כל הסיבות לשנוא אותו (מגיע ממכבי, לא רציני, לא עושה הגנה, ובאופן כללי הוא מותיר שום של מטומטם לא קטן) , אני מרגיש אמפתיה לא מוסברת. הסיבה היא פשוטה הם מכוערים, וכמה שלא אתאמץ לשנוא ממש שחקנים מכוערים אני לא יכול.
כמו שעל פסל החירות כתוב "הביאו לי את העייפים והמכוערים" כך אני רוצה שיביאו לי את המכוערים והדחויים. אני לא מסוגל לאהוב ולהזדהות עם שחקני פלסטיק כמו בקהאם, רונאלדו, גרשון ודומיהם. אני לא עשיתי לייזר ואין לי חזה חלק, זוהר כוכבים אף פעם לא עשה לי את זה, שחקנים שנראים כאילו יכלו לזיין דוגמניות בלי קשר למלא כסף שהם עושים מוציאים ממני רק דברים רעים. כי גם אם הייתי מוכשר ומתמיד בקריירה הספורטיבית שלי אז לא הייתי נראה כמוהם. מצד שני למישהו מכוער ברמות כמו טבז שמצליח, אני מפרגן שיצא עם כמה שיותר דוגמניות שהוא יכול שיעשה את זה גם בשבילי. עם אפשר גם שיפתח תחביב לטיפה המרה-שיעשה את זה בשביל כל המכוערים האלכוהוליסטים בעולם. אפילו בקבוצה מגעילה.

מהנעשה בריגלי (20/5)

טוב אחרי שסיפרנו למה בייסבול ,מכיוון שכל בלוג צריך ייחוד ומכיוון שאין אף אחד שכותב על הקאבס בעברית. אז החלטתי לעדכן כאן (כרגע זה בעיקר את עצמי) בנעשה בצד הצפוני של שיקאגו במהלך עונת ה100 לאליפות האחרונה. השאיפה היא שהבלוג יתפוס תאוצה וכשהקאבס יגיעו לוורלד סירייס (יש גבול אפילו לכוח של עיזים) יזמינו אותי להתארח באיזה ערוץ 5-- לייב. אני אתפרסם ואמכור את הבלוג בכמה מיליונים (אני בחור ריאלי). טוב אז נתחיל.

הקאבס ,למי שלא יודע, הם אחת משתי קבוצות הבייסבול של שיקאגו (ביחד עם הוייט סוקס שמשחקים בAL) והם משחקים בבית המרכז של הNL. כמו שנאמר למעלה הם לא זכו באליפות מ1908 ולמעשה לא הגיעו לוורלד סייריס (סדרת הגמר) מאז שבעלים של עז קילל אותם ב1945. אפשר לכתוב על זה ספרים (וגם כתבו על זה הרבה ספרים) אבל לי אין עכשיו כוח לכתוב על זה ואם מתישהו יהיו קוראים לבלוג והם יבקשו אז אני אולי אכתוב משהו על ההיסטוריה שלהם. בנתיים אני אסתפק בעדכונים שוטפים יחסית מהעונה.

את עונת 2006 הקאבס סיימו במקום האחרון בNL מרכז, ולמעשה היה להם את המאזן הכי גרוע בNL. העונה הייתה נוראית כאשר רוב העונה החובט המצטיין דרק לי היה פצוע אחרי שקיבל חורף קודם לכן חוזה גדול אחרי שנת שיא ב2005. וכרגיל בשנים האחרונות שני הפיצ'רים שהיו אמורים לשבור את קללת הקאבס קרי ווד, ומארק פריור היו פצועים גם כל העונה. בסה"כ פרט ליכולת טובה של קרלוס זמברנו (אם יש מישהו ששווה פוסט מיוחד זה הוא) בפיצ'ינג ושל ארמאיס רמירז בבסיס השלישי הקבוצה די הסריחה.

הדבר הגדול שקרה בעונה זאת הוא המשבר הכלכלי של קבוצת הטריביון, הבעלים של הקאבס, שהביאו למכירה שלה. מה שהביא לכך שהקאבס הועמדו למכירה. דבר זה הביא לכך שהקאבס העלו את התקציב בצורה משמעותית ונוסף להארכת חוזה יקרה לרמירז וזמברנו(קיבל את ההארכה אחרי משא מתן ארוך באמצע שנה שעברה) . הביא לזה שהחובט המצטיין אלפונסו סוריאנו, שסיים שנה מצויינת בוושינגטון, קיבל חוזה ענקי של 136 מיליון דולר ל8 שנים. ושמספר פיצרים בינוניים (טד לילי), או גרועים (ג'ייסון מרקי המכונה מר-קיא) קיבלו חוזים עם יותר מדי כסף ליותר מדי שנים.
עוד החלטה חשובה שהתקבלה בחורף של שנה זו היתה ההחלטה להפטר מהמנג'ר הכושל דאסטי בייקר ולהביא את לו פינאלה. פינאלה אכן התחיל לעבוד. באחד הראיונות הראשונים שלו בספרינג טריינינג לפני העונה הוא הכריז שהוא לא מתכוון לחכות שווד ופריור יחזרו לרוטציה ואמר שהוא בא לנצח.

את העונה הקודמת(2007) הקאבס פתחו חלש מאוד. בסוף מאי הם כבר היו בפיגור של 10 משחקים אחרי מילווקי בדוויז'ן. כאשר סוריאנו משחק גרוע, ודרק לי לא מצליח לשחזר את יכולתו מלפני הפציעה. השנינו הגיע במשחק בתחילת יוני שבו פינאלה עשה את מה שהוא עושה הכי טוב- רב עם השופטים. הוא הורחק באותו משחק(ול2 נוספים) אחרי, שבעט חול לעבר השופטים. הקאבס בתגובה יצאו לחודשיים מטורפים שבהם העמידו את המאזן הכי טוב בליגה ובאוגוסט הצליחו לעבור את מילווקי. המשך המאבק על הדוויז'ן והכרטיס לפלייאוף היה צמוד עד הסופ"ש האחרון של העונה כשהקאבס זוכים בבית (לראשונה מאז 2003) בעיקר בגלל חולשת היריבות ופחות בגלל יכולת טובה.
בפלייאוף עצמו הקאבס חטפו סוויפ בסבוב הראשון מאריזונה. והלכו הביתה אחרי עונה שכלפייה הרגשות היו מעורבים.

בפגרה השנה ניגוד לשנה שעברה לא נעשו רכישות גודולות. התסבוכת בנוגע למכירת הקבוצה לא נפתרה עדיין. ולמרות שהיו שמועות שאלכס רודריגז שסיים את חוזהו בינאקיז יעבור לקאבס כדי להיות עם פינאלה, שהיה מאמנו בסיאטל, הוא נשאר בסוף ביאנקיז. השחקן המשמעותי שהגיע בפגרה היה החובט היפני קוסקה פוקדומי. כמו כן מארק פריור שנפצע שוב לא הסכים לחתום על חוזה ארוך טווח עם הקאבס ועבר כפרי אייג'נט לסן דייגו וקרי ווד הוצא מהרוטצייה הפותחת וקיבל את תפקיד הקלוזר.

את העונה הקאבס פתחו בסדרה ביתית מול היריבה הגדולה משנה שעברה מילווקי. המשחק הראשון היה דואל בין זמברנו לאס של מילווקי בן שיטס. המשחק הגיע לאינינג התשיעי בשיוויון 0. קרי ווד נכנס כקלוזר ונתן שלושה ראנס בחלק העליון של התשיעי. אבל אז בחלק התחתון של האיניניג פוקדומי השווה בהום ראן גדול. הקאבס כמובן הפסידו את המשחק באקסטרה אינינגס. את שני המשחקים האחרים בסדרה הקאבס חלקו.
אח"כ הקאבס יצאו לשתי סדרות מול פיטסבורג שאותם סיימו ב6-0 וניצחו בסוויפים את המטס בסדרה מקוצרת. וגם ניצחו סדרות בקולרודו ובבית נגד יוסטון. ב3 שבועות הראשונים דרק לי הצטיין, פוקדומי היה מצויין. וג'ובאני סוטו הק'אצר הרוקי הראה יכולת טובה שהסבירה למה הקאבס בנו עליו כל כך הרבה ששחררו את מייקל בארט שנה שעברה. החולייה החלשה באותה תקופה היה סוריאנו שחבט מתחת לקו מנדוזה ואח"כ נפצע בצורה ביזארית לשבועיים.
השבועיים הבאים היו בעייתים לקאבס דרק לי נכנס לסלאמפ קצר. והפיצינג הפותח פרט לזמברנו לא הצליח להתרומם. הקבוצה הפסידה 4 סדרות ברציפות ואיבדה את היתרון בדיווז'ן לסיינט לואיס.
בסוף השבוע שעבר החלה הקאבס סדרה של 10 משחקים בייתיים ב3 משחקים מול אריזונה שהדיחה אותם מהפלייאוף שנה שעברה והחזיקה באותה תקופה במאזן הכי טוב בליגה. הקבוצה השיגה סוויפ מרשים של 3 נצחונות כאשר בכל אחד מהנצחונות הקבוצה חוזרת מפיגור באינינגים מאוחרים והבולפן שלה בעיקר קרלוס מארמול המצויין וקרי ווד מציגים יכולת טובה. אח"כ הקבוצה שיחקה 4 משחקים בייתים מול סן דייגו וניצחה 3 מהם ובסופ השבוע שוב ניצחה 2 מ3 מול הפייראטס כדי לסיים את הרצף הבייתי ב8:2. המצטיין בתקופה הזאת היה סוריאנו שבשבוע האחרון ירה 7 הוםראנים והכניס עוד בערך 57 RBI תוך כדי ממוצעים מטורפים, מה שגרם לכל הבעלים שלו בפנטזי בייסבול לחייך אחרי שרצו לרצוח אותו בתחילת העונה.

אחרי הניצחון אתמול ביוסטון הקאבס עומדים על מאזן של 28:17 ומחזיקים ביתרון של 2 משחקים על סיינט לואיס בדוויז'ן. בסה"כ המצב כרגע הוא מצויין מבחינת הקאבס בקבוצה נראת טוב. כל פעם מישהו אחר מתעלה בהתקפה. התוספת של פוקודמי וסוטו ללייאפ היא משמעותית וגורם לו להיות אחד הטובים בליגה. הקאבס גם השתפרו בעיקר בסבלנות על הצלחת ומקבוצה שבשנים האחרונות סחטה הכי פחות הולכות היא כרגע מקום שני מבחינה זו בNL . הבולפן של הקבוצה ,אחרי שנים שהיה מהגרועים בליגה, הוא כרגע הכי טוב בדוויזן בעיקר בזכות מארמול שהוא הסט אפ מן הכי טוב במייג'ורס השנה, הדאגה היחדיה שלי היא שפינאלה טוחן לו את היד יותר מדי (הוא כבר נתן 29 אניניגים השנה שכל שנה שעברה הוא נתן 70) ושהוא יחשק לקראת החצי השני של העונה.

הדאגה העיקרית כרגע של הקאבס היא שבניגוד לשנתיים האחרונות הNL מרכז הוא לא בית שימוש, אלא בית תחרותי. עושה רושם שסיינט לואיס עם פוחלוס הבריא , ו"ויילד פיץ'" אנקיל הולכת להלחם עד הסוף, יוסטון נראים טוב מאחרוי עונה מצויינתשל ברקמן, מילווקי כבר שנה שעברה היו קבוצה צעירה וטובה. ואפילו סינסנטי עושה רעש של קבוצה (תודה לאל על פיטסבורג). מזלנו הוא שלכל אחת מהקבוצות האלה יש חבורה של ליצנים בבולפן שכבר לקחו לכל אחת מהקבוצות האלה (בעיקר מילווקי, וסיינט לואיס) הרבה ניצחונות השנה ונקווה שהיד עוד נטוייה.

טוב זה יצא ארוך יותר מהמתוכנן, אז עד כאן להפעם. בפעם הבא אני אנסה פחות לעדכן אלא יותר לנתח את מצב הקבוצה הסיכויים לפלייאוף, למה פוקודמוי יהיה יותר גדול מאטסויי של היאנקיז, ולמה האיש שאני הכי רוצה לשתות איתו בירה זה קרילטו.

ולסיום הנה ההום ראן של פוקודומי ביום הראשון של העונה כמו שנראה מאחורי הום פלייט בריגלי.

למה בייסבול?

השבוע אחרי ההפסד בגמר הגביע קראתי שוב את הקטע של הורנבי שבו הוא מספר על השבוע של אחר ההפסד בגמר הגביע. וחשבתי על הקסם בספורט שבו אפשר להתאושש משברון הלב יחסית בקלות כי הרי תמיד יש משחק שבוע אח"כ(במקרה הכי גרוע יש חודשיים פגרה בקיץ שבסופה כבר מגיע קריז שגורם לך לשלם יותר מדי כסף למשחק חוץ בגביע הטוטו). קראתי את "קדחת הדשא" בשינם האחרונות כבר הרבה פעמים אבל הפעם באמת הקטע הזה גרם לי לחשוב על הסיבות שאי מתחיל להתנתק מכדורגל.
כן קוראים לי יאיר, ואני כבר לא אוהב כדורגל.
הנה, אמרתי את זה. כיום גם אם הדבר היחידי שישודר בטלוויזיה יהיה משחק בין בית"ר למכבי אני לא אראה אותו, שלא לדבר על ליגה צרפתית/גרמנית/איטלקית/רוסית/מלאזית. למען האמת פרט למשחקים של הפועל המשחקי כדורגל היחידים שראיתי באמת בשנים האחרונות היו משחקים בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות ומשחקי עונה באנגליה, פרט לזה זה פשוט משעמם. וזה באמת קצת מוזר לי כי בהתבגרותי העברתי שעות על גבי שעות בצפייה בסיכומים של הליגה ההולנדית (פעם ידעתי בע"פ את ההרכב של פיינרוד בשנת 94) והייתי צופה גם בסיכומי כדורגל מאסיה בסטאר ספורט.
הסיבה שהפסקתי לצפות בכדורגל היא כי זה רוקן רגשית. בתור אוהד הפועל עיקר החשיפה שלי היא למשחקי הקבוצה. מה שאומר שכל חיי פרט להבלחות בודדות, נחשפתי אך ורק לכדורגל ירוד. כתוצאה מכך במשך השנים פיתחתי תלות רגשית נוראית בין התוצאות של הפועל על המגרש להרגשתי הכללית. במאי 98 ,אחרי משחק השרוכים, נכנסתי לכזה דכאון שדפקתי את הבגרות במתמטיקה (ובדיעבד כמה שנים אחרי זה לא התקבלתי בגלל זה ללימודי רפואה ודי בזבזתי שנתיים מהחיים). אחרי ניצחון בדרבי הייתי בהיי שבוע, ואחרי הפסדים בדיכאון. זה אולי לא בריא (הפסיכולוגית שלי אומרת דווקא שזה די טבעי) אבל זה היה המצב.
בשנים האחרונות כחלק מתהליך ההתבגרות, והמיאוס המתמשך שאני חש כלפי הפועל חשבתי שהתחלתי להשתלט על התופעה- השנה פעם ראשונה מבחירה(על אף שאני לא שלם אתה עדיין) לא עשיתי מנוי למשחקי הקבוצה. ולא הייתי באף משחק מחוץ לבלומפילד. אבל עדיין ניצחון מקרי בדרבי היה אחד הגורמים העיקריים לפברואר הקסום שעבר עליי. וביום שלישי שעבר מהבוקר היתה לי פעילות מעיים לא סדירה. ובמהלך המשחק עצמו ההרגשה הפיזית שלי היתה נוראית (כאבים בחזה והכל). את הפנדלים כמובן לא ראיתי-אני לא מסוגל לעמוד במראה של הפועל בועטת פנדלים במגרש. אז אני אולי בעם עדיין מושקע יותר מדי רגשית בקבוצה? כנראה שכן.

והעניין הוא שנמאס לי. אני לא רוצה ששי אבוטבול וליאור אסולין יקבעו לי את מצב הרוח. אני לא רוצה להתעצבן מעידן סרור. אני רוצה להנות ממשחק. ובייסבול זה הפתרון. בדיוק בגלל הקטע של הורנבי.
בבייסבול אי אפשר לבכות על הפסד כי כבר למחרת משחקים עוד פעם (לרוב נגד אותה קבוצה). בבייסבול גם הקבוצה שעושה עונה מצוינת מפסידה 60 פעם בעונה (נושא ההצטיינות במשחק שבו חובט טוב כושל 7 מ10 פעמים הוא משוה מעניין בפני עצמו), ותמיד יש את שנה הבאה.

כן כששואלים אותי תמיד מה הקטע שלי עם בייסבול (ומי שקצת מכיר אותי שואל כי זה לא נורמלי להשאר ער ב3 בלילה בשביל לראות משחקים של הקאבס) אז אני זורק את סט התירוצים הרגיל של : "אתם לא מביים את המשחק", ו"גם אני נכנסתי אליו רק אחרי שהייתי באצטדיון". אז התירוצים נכונים, ובאמת לראות משחק תוך כדי דחיפה בלתי פוסקת של בירות ונקניקיות באצטדיון זו אחת החוויות הכיפיות. אבל הסיבה העיקרית שאני כל כך אוהב את המשחק היא העובדה שבניגוד להפועל הוא שפוי. וכרגע זה מה שאני צריך בחיים.

רגעים קטנים של אושר

אחד השירים האהובים עלי של בוקובסקי נקרא "שיר לכלבים אבודים". הוא מספר בו בדרכו הייחודית על העובדה המדהימה שאותם רגעים קצרים של אושר צרוף וחמקמק, אותם רגשות טובים, מגיעים תמיד בזמנים הכי משונים.

כבר לפני כמה שנים הבנתי שבאבחנות על החיים(בעיקר אם אתה לא הכי מאושר ומנסה להיות שיכור) אין על בוקובסקי. אבל השבוע שוב חזרתי לשיר לשיר הזה והבנתי בפעם המי יודע כמה שהוא פשוט נכון.

השבוע היה שבוע שכנראה תחת כל פרמטר אובייקטיבי צריך להחשב כשבוע מסריח. הוא התחיל עם קבלת ציונים גרועים מ3 מבחנים (אני מפחד להיכנס לאתר האוניברסיטה כדי לבדוק אם הגיע הציון האחרון). המשיך עם חוסר אנרגיה כללית, חוסר יכולת להרדם, וחוסר יכולת לקום בבוקר מהמיטה לפני הצהריים עד שהבחנתי את עצמי כחולה במחלת היאפים(איזה כיף לשמוע ללמוד בפקולטה לרפואה, אפשר למצוא על עצמך סימפטומים לכל מחלה אפשרית). המשיך בליל שלישי מסוייט שבו הבנתי שאני עדיין לא מספיק מבוגר בשביל לא להגיע למצב של התמוטטות עצבים בגלל הפועל, ונגמר בסופ"ש מהורהר שבו הגעתי למסקנה המטרידה שגם חצי שנה אחרי לא התגברתי על מאיה עדיין.

כן השבוע נגמר, אבל עכשיו שבת בלילה ואני כל כך מבואס שאפילו אין לי כח לשתות בשביל הדכאון(זה בחיים לא היה קורה לבוקובסקי), והסיבוב הלילי ברחובות הריקים שהתארך אפילו עד פאתי יפו רק הביא אותי למצב שבו אני מתחיל לתהות על הקיום- וזה , במקרה שלי, אף פעם לא נגמר טוב.

אבל אז התיישבתי מול המחשב ומולי הופיעה התמונה הזאת. אין מה להגיד הרגעים הקטנים של האושר מגיעים שאתה לא מוכן אליהם.