ספיישל יום ירושליים

העולם מושלם, האנשים רעים
זוהי עיר משעממת, עיר משעממת
אפשר לצפות את השמש, להעלם באש

אני לא יודע אם פישוף כתב את הציטוט למעלה כשהוא גר עוד בירושלים או שזה היה אחרי המעבר לתל אביב, פעם הוא היה נראה לי הולם את תל אביב, היום ירושלים נראת לי יותר הולמת (ויש לי מכר שטוען שחיפה היא העיר המשעממת האולטימטיבית). בכל מקרה פישוף ברח מירושלים לתל אביב, ואחרי כמה שנים ברח ממנה ללונדון. אז למה אני עושה את הדרך ההפוכה?(ועוד בלי החלק של לונדון).

טוב הגיע הזמן להודות בכך בפומבי. באוקטובר הקרוב אני אארוז את חפציי ואעתיק את מגוריי מככר מסריק ואעבור לגור בבירתנו הנצחית. כבר כמעט חצי שנה שאני מודע לעובדה זו מאז קיבלתי את ההחלטה שאני אעביר את השנים הקרובות בעין כרם, ואכן אחרי תקופת עיכול קצרה התחלתי מיד לעבוד על עצמי בצורה אינטנסיבית ע"מ לצרוב תודעתית (אם זה עבד לצה"ל כל כך טוב בשטחים אין סיבה שזה לא יעבוד עלי ברמה האינדיבידואלית) את העובדה שירושלים לא כל כך גרועה, והמעבר הוא לא כל כך רע מבחינתי. גם העובדה שהשנה אני מגיע רק יום בשבוע לירושלים פעם מבלא לי זמן איכות בבית חולים זה או בקמפוס אוניברסיטאי אחר גרמה לי לחשוב שאני אוכל להסתגל למים הקרים אט אט ויעשו את קליטתי בהר קלה יותר.
חבריי מיד נרתמו למאמץ; "הירושלמים הם מספר 1! זה ידוע שהירושלמים הם הרבה יותר טובים מהתל אביבים" אמרו לי מכריי, "אתה גם ככה טוען שרוב המקומות בעיר הזאת מגעילים, בירושלים יש וויב מגניב, תשאל את **** הוא ירושלמי, הוא יספר לך על כל המקומות הטובים שיש שם" הם זרקו את הקלף המנצח כאילו שלא כל הירושלמים שהם מכירים גרים בין הכרם לפלורנטין.
אבל ללא ספק צריבה תודעתית עובדת. לאט לאט התחלתי להשלים עם גורלי ועם המעבר. במילא החלטתי שהפעם אני משקיע בלימודים ולא יהיה לי זמן לבלות וגם ככה המקום הכמעט יחידי שאני והולך אליו זה ה"הודנא" וההודנא הרי זה מקום של ירושלמים, אז בטוח אני אמצא איזה מקום אחד לבלות בו את מעט שעות הפנאי שלי. ובכל מקרה אם החלטתי שאני רוצה להיות רופא זאת בעיה שלי, ובאמת ירושלים זאת הבעיה הקטנה בהחלטה. אין מה להגיד כבר השתכנעתי שירושלים היא לא מקום רע. ואז הגיע יום ראשון שעבר.

הייתי צריך להיות בעין כרם בשעה 12 בצהריים הפעם לא יכולתי לקחת רכב מהוריי והייתי צריך לעשות את דרך החטטים באוטובוסים. יצאתי חדור אמונה מביתי אל עבר קו 18 בדרכי לרכבת ארלוזרוב, עד כאן הכל הלך חלק. עוד בלילה הקודם הבעתי פליאה על כך שאין אוטובוס ממחלף הראל לעין כרם (הלכה האופציה להמשיך לגור בתל אביב בשנים הבאות) ועל כן חובה עלי לעבור בתחנה המרכזית של ירושלים, רק בשעה 11 הבנתי את המשמעות האמתית של העובדה הזאת.
תמיד שרוצים לתמצת משהו אומרים שהתמונה שלו מופיעה ליד ערך מסוים באנציקלופדיה, אמנם הרבה מזמן לא פתחתי אחת כזאת, אבל לא זכור לי שיש שם תמונות. בכלל מקרה אני לא יודע אם יש ערך כזה או שזה מופיע בספר אבל אני ראיתי את גיהינום ביום ראשון שבוע שעבר- והוא מופיע במפות כ"תחנה מרכזית ירושלים". אין שום אופן שבו אני אוכל להעביר את החוויה במילים. החל מהפקק בכניסה לתחנה בגלל איזה אוטו מסחרי שפרק תפילין וחסם את הכניסה לתחנה לעשרה אוטובוסים, דרך העובדה שהיא אפשר לצאת ישר מהתחנה ויש צורך להיכנס למבנה ולעמוד בדרך בתור ענקי במגנומטרים (הרי בגלל הפקק הגיעו 10 אוטובוסים בבת אחת) שבדרך כל מיני ש"סניקים מראים שדרך ארץ לא קודמת לתורה ודוחפים את כל מה שלידם (אולי הם ממהרים לעבודה?), ועד העובדה שהתחנה משולטת כרמה שתעליב אפילו את התחנה בתל אביב (שתודה לאל לא ביקרתי בה מאז שחרורי מצבא הכיבוש) כך שלקח לי כמה דקות למצוא את המקום של האוטובוסים העירוניים (הם כמובן מחוץ לתחנה).
נוסיף על זה שכמה שיש לי טענות למונופול "דן" (ויש לי מספיק בשביל סדרת פוסטים) התחבורה הציבורית בירושלים גרועה פי כמה, ואת העובדה המצערת שמהתבוננות על ה עוברים ושבים פשוט אין בירושלים אנשים נורמאלים, ואם יש הם מתחבאים ממש טוב (לא מאשים אותם- ממש מגעיל בחוץ) כדי להרוס את כל מה שבניתי בעמל רב במשך חצי שנה בשעתיים בלבד, ולשלוח אותי אחורה בחמשת השלבים בחזרה להדחקה- אולי שנה הבאה אני לא אלמד ביום ראשון.

טוב אף אחד לא אמר שלימודי רפואה יהיו קלים. יום ירושלים שמח.